הענן הפרטי, הענן הציבורי ומה שביניהם

מאז שנת 2008 גדלו העננים הציבוריים בקצב בלתי נתפס. ארגונים ברחבי העולם ראו בענן הציבורי את הפתרון האולטימטיבי לקבל את תשתית המחשוב כשירות (Utility), כמו שקרה לשירותים אחרים בהיסטוריה, כמו חשמל, מים, ואפילו גישה לאינטרנט.

אבל, עם השנים הבינו הלקוחות שאין ארוחות חינם. עלויות השימוש בענן הציבורי הרקיעו שחקים. במדינת ישראל הקטנה קיימים לא מעט ארגונים שעלויות השימוש בענן הציבורי שלהם מגיעות לעשרות, ואף מאות מיליוני דולרים בשנה.

היתרונות של השימוש בענן הציבורי הם כמעט ברורים מאליהם. שני היתרונות המרכזיים הם באלסטיות ובזמינות. אם נשווה את הענן הציבורי לענן הפרטי, הענן הציבורי מאפשר לקבל שירותים באופן מידי, ללא הקמת תשתית פרטית, בכל מקום בעולם כמעט, ולגדול ואף לקטון באופן מדורג, או באופן מידי, על פי הצורך. תשלום על פי צריכה קורץ מאוד לארגונים בשלב הראשון של חייהם. סטרטאפים שקמים, עם וודאות מאוד נמוכה האם ישרדו וכמה יגדלו, הולכים לענן באופן טבעי.

מצד שני, הענן הפרטי דורש הקמת תשתית פרטית יקרה, תהליך שלוקח זמן ומשאבים, ואת הענן הפרטי צריך לתכנן לצורך אספקת שירותים מקסימליים, ללא אלסטיות במהירות סבירה. אבל, לאורך זמן, הענן הפרטי תמיד יהיה זול יותר בצורה מאוד משמעותית. ארגונים שאינם צריכים את האלסטיות והגמישות של הענן הציבורי, ומה שחשוב להם ביותר זה עלות הבעלות לאורך זמן ושמירה על פרטיות ו-Compliance של המידע יעדיפו ענן פרטי, ורוב הארגונים הגדולים בעולם הם ארגונים כאלה.

מה שמפתיע זה שלמרות שכל מנהל מערכות מידע ומנהל תשתיות ששוחחתי אתו בשנים האחרונות מסכים לניתוח הזה, עדיין כ-70% מההוצאות על ענן ציבורי בעולם הן על שירותי IaaS – תשתיות כשירות – שירותים שלרוב אינם אלסטיים במיוחד, וקל מאוד לספק אותם על תשתית פרטית בעלויות נמוכות משמעותית מהענן הציבורי, עם ביצועים טובים יותר, ועם שליטה מלאה על פרטיות המידע ו-Compliance.

זו הסיבה שבשנה האחרונה אנחנו רואים מגמה חדשה של החזרת שירותים מהענן הציבורי אל הענן הפרטי. כל שירות שאינו אלסטי, ומבוסס בעיקרו על שירותי IaaS, יחסוך לארגון הרבה מאוד כסף להריץ אותו בענן הפרטי. למעשה, כ-80% מארגוני ה-Enterprise בעולם מתכננים להחזיר שירותים מהענן הציבורי לפרטי בשנים הקרובות.

המגמה הזו אינה אומרת שהענן הציבורי הולך להיעלם. השוק בסופו של דבר יתאזן על מצב שבו ארגונים עושים החלטה חכמה על איפה נכון להריץ את השירותים שלהם, על פי אופי השירות, דרישות הפרטיות ואבטחת המידע, והעלות של השימוש בתשתית לאורך זמן, וייצרו ענן היברידי.

המגמה הזו של חזרה לתשתית פרטית מחזירה את הפוקוס של ארגונים על אופטימיזציה של הענן הפרטי. צוותי פיתוח ותפעול התרגלו בשנים האחרונות לקלות הבלתי נסבלת של השימוש בענן הציבורי, ומצפים לקבל את אותה קלות ופשטות תפעולית בענן הפרטי.

בשנת 2003 כתבו Benjamin Black ו-Chris Pinkham מ-Amazon מסמך קצר המתאר את החזון שלהם לתשתית של אמזון, שתהיה סטנדרטית לחלוטין, אוטומטית לחלוטין, ותושתת לחלוטין על Web Services גם לשירותי תשתית כמו אחסון ותקשורת. המסמך הזה הוא הבסיס לתשתית AWS, והוא גם צריך להיות הבסיס לענן הפרטי של העתיד.

כדי לספק למשתמשים שירות ענן פרטי שיתחרה בענן הציבורי, הענן הפרטי חייב להיות פשוט לניהול ולשימוש בדיוק כמו הענן הציבורי. כדי להגיע לשם, צריך לאמץ את העקרונות של התשתית של הענן הציבורי – ווירטואליזציה ואוטומציה של כל רכיבי התשתית.

כשברודקום רכשה את VMware לפני כשנה, היא עשתה זאת בדיוק בגלל המגמה שתוארה בכתבה זו, ובגלל של-VMware יש את כל רכיבי תשתית התוכנה הנדרשים כדי לספק ווירטואליזציה ואוטומציה של כל רכיבי התשתית הארגונית. VMware Cloud Foundation (VCF) היא פלטפורמת תכנה שהופכת כל שרת x86 סטנדרטי לתשתית ענן פרטי מתקדמת, שמבצעת ווירטואליזציה מלאה של כל התשתית: מחשוב (מעבדי CPU ו-GPU), אחסון, תקשורת ואבטחת מידע.

לא מעט ארגונים עושים שימוש ב-GPU בענן לצורך אפליקציות מודרניות בעולם ה-AI. לאלה יש אתגרים לא קטנים של זמינות משאבי GPU בענן, פרטיות המידע, ועלויות מאוד גבוהות. תשתית VCF מאפשרת לספק את כל אלה בענן הפרטי, תוך וירטואליזציה של משאבי GPU יקרים והגנה על פרטיות המידע (Private AI).

שכבת הניהול, הניטור והאוטומציה של VCF מאפשרת לארגונים להיות ״ספק השירות של עצמם״ ולספק למשתמשים שירותים דומים לשירותים שהם רגילים לקבל מהענן הציבורי, באותה קלות ופשטות, אבל בעלות נמוכה הרבה יותר לארגון. רוב ארגוני ה-Enterprise בארץ ובעולם נמצאים כבר בדרך לשם, ומשתמשים במרכיבים שונים של VCF בארגון שלהם. אימוץ מלא של הפלטפורמה יכול לחסוך להם לא מעט כסף לאורך זמן בעלויות תפעול ותחזוקה, וחסכון של מרכיבי תשתית מיותרים – כמו שעושים כבר ספקי הענן הציבורי כבר מאז 2008.