טכנולוגיית AVoIP- AV over IP, או בשמה הנוסף השגור בארץ (MoIP (Multimedia over iP) היא טכנולוגיה לשינוע וניתוב אותות וידאו ושמע באמצעות תקשורת IP סטנדרטית. היום, ובעתיד הנראה לעין, אותות HDMI ו-DisplayPort הם הסטנדרט עבור אותות וידאו ושמע. תקן HDMI העדכני הנו 2.0 וכבר הוכרז על תקן 2.1. הרזולוציות הנתמכות עולות עם התקדמות התקן וכך גם רוחב הפס הנדרש, על מנת לתמוך ברזולוציות הגדלות. תקן HDMI 2.0 הנו בעל רוחב פס של כ-18 גיגהבייט בשנייה, והתקן העתידי של HDMI 2.1 יהיה בעל רוחב פס של כ-48 גיגבייט בשנייה. רוחב פס זה נדרש לשם תמיכה ברזולוציות 8K ואף 10K. אך עם העלייה ברזולוציות וברוחב הפס, כך גם מתקצרת הכבילה התומכת בכך. לדוגמה, אות HDMI ברזולוציית 4K ייתמך בכבילת HDMI באורך 7.6 מטר בלבד. באותה רזולוציה, אות DisplayPort 1.4 ייתמך בכבילת DisplayPort באורך שלושה מטרים בלבד. אי לכך נדרשות טכנולוגיות הרחקה על מנת להתמודד עם מגבלות אלו.
טכנולוגיית AVoIP עושה שימוש במתגי תקשורת סטנדרטיים על מנת להרחיק מקורות תצוגה, כגון יציאות תצוגה של מחשבים, נגני וידיאו, שילוט דיגיטלי ועוד, ליעדי תצוגה שונים. באמצעות הטכנולוגיה אפשר להעביר מקור אחד או יותר ליעד אחד או יותר. היא מאפשרת להקים מערכות בגדלים שונים בצורה גמישה. למשל, להפיץ חמישה מקורות למאות מסכים או למתג עשרות מחשבים לקיר וידיאו יחיד.
מרכיבי המערכת
מערכות AVoIP בנויות משלושה רכיבים עיקריים:
אפשר לחלק את אמצעי הקצה, המבצעים את ההמרה של אות הוידאו לתקשורת IP, לשלושה סוגים.
דוגמאות למערכות שבהן מתאים שימוש בהמרה באמצעות דחיסה בקצב נמוך: הפצה של שילוט דיגיטלי; הפצה של ערוצי טלוויזיה למספר מסכים רב; שידור הרצאות מעל גבי האינטרנט או רשת WAN.
דוגמאות למערכות שבהן מתאים שימוש בהמרה באמצעות דחיסה בקצב גבוה: מערכות שבהן המשתמש רואה את התצוגה באופן ישיר עבור תפעול עכבר (שיהוי של יותר מכמה עשרות מילישניות מפריע לתפעול עכבר באופן טבעי); KVMoIP, מערכות שבהן המקורות הם מחשבים מרוחקים, והמשתמש מתפעל את המחשב באמצעות מקלדת ועכבר המרוחקים מהמחשב, על גבי רשת התקשורת.
ניהול, שליטה וניטור
אלמנט חשוב, אשר פעמים רבות אינו נלקח בחשבון הוא דרישות הניהול, השליטה והניטור של מערכת ה-AVoIP. מערכת AVoIP היא מערכת מבוזרת, בניגוד למערכות AV סטנדרטיות אשר מבוססות על ממתג או מטריצה מרכזית. כלומר, במקום לנהל ולשלוט על מוצר יחיד, יש לנהל ולתפעל מספר גדול של יחידות קצה. יש להגדיר כל יחידת קצה בנפרד: כתובת IP של היחידה; כתובת IP של שידור Multicast, כאשר ייתכן כי יידרשו כמה כתובות IP, כאשר למשל משודרות כמה רמות איכות וידיאו או שידור וידיאו ושידור אודיו בנפרד עבור ניתוב וידיאו ואודיו בנפרד; יש להגדיר את הדחיסה של כל יחידת קצה בהתאם לסוג האות המחובר לדוחס, ולהגדיר את אות היציאה בהתאם לתצוגה המחוברת לפורס, לדוגמה, מקרן ברזולוציה 1280 על 800 ביחס תצוגה של 16:10 או מסך אישי ברזולוציה 2560 על 1080ביחס תצוגה של 21:9.
מה נכון לעשות?
בחירת אמצעי הקצה הנה קריטית להתאמה לצורך, הואיל ולא כל אמצעי קצה מתאים לכל צורך. שימוש במוצר לא מתאים יכול לדוגמה לגרום לאיכות תמונה ירודה ולשיהוי גבוה אשר יפריעו למשתמשי הקצה, כאשר משתמשים בדחיסה בקצב נמוך עבור העברת אות ממחשב בשולחן בחדר ישיבות למסך באותו החדר. דוגמה נוספת היא שימוש בדחיסה בקצב גבוה עבור רזולוציות 4K (800 עד 900 מגה ביט לשניה) וקישורה לרשת הארגונית הסטנדרטית בקצב 1 גיגביט בשנייה, ולא לרשת ייעודית. מצב זה יגרום לפגיעה בשאר היישומים על הרשת.
הואיל ותחום ה-AVoIP הוא תחום צעיר, אין אחידות ותאימות בין היצרנים. כל יצרן עושה שימוש ב-Codec שונה ובשיטות המרה שונות. לעתים אין תאימות אף בין סדרות שונות של מוצרים מאותו היצרן. כמה מהיצרנים מייצרים רק אמצעי קצה ויצרנים אחרים מייצרים גם מערכת ניהול וניטור עבור מוצריהם. וכל זאת מבלי להיכנס לעולם אבטחת המידע והרשאות הצפיה למשתמשי המערכות, שהופך את הנושא למורכב ומסובך משמעותית.
מתוך ניסיון מצטבר בעולמות ה-AV וה-IP יחדיו, אנו מציעים להיוועץ בשלב התכנון ובשלב הביצוע במומחי בינת, שלהם ידע רב בעולמות תוכן אלו.
eitan.tal@bynet.co.il